גזר דין בתיק ת"פ 2417-12

1.         הנאשם הורשע בעקבות הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בכך שביום 14.8.12 בביתם בירושלים, תקף הנאשם את בת זוגתו וגרם לה חבלה של ממש.

            בעקבות וויכוח, נגח הנאשם בחזה של המתלוננת, היא נפלה לאחור ונגרם לה שפשוף במרפק.

            בהמשך לאותן הנסיבות, בתחנת המשטרה, שעה שהנאשם המתין לחקירתו ובת זוגתו הגיעה לתחנה להתלונן, הרים הנאשם בלוק בטון שהיה במקום והניפו לעברה. שוטרים שהיו במקום תפסו את הנאשם ומנעו ממנו לזרוק את הבלוק.

2.         כמו כן, צירף הנאשם תיק נוסף ת.פ. 47354-07-12, בו הורשע בהחזקת סם מסוכן מסוג חשיש לצריכה עצמית, במשקל של  1.2 גרם.

3.         במסגרת ההסדר, הסכימו הצדדים על קבלת תסקיר שירות מבחן. עוד הוסכם כי אם שירות המבחן  ימליץ על שילובו של הנאשם במוסד גמילה סגור, המאשימה תסכים לאפשר הליך זה.

4.         ביום 3.12.12 הוגש לעיוני תסקיר שירות המבחן, ממנו עולה כי הנאשם רווק בן 41, אשר טרם מעצרו התגורר עם המתלוננת ועבד במטבח חברת בזק מזה 4 שנים.

            הנאשם השלים 10 שנות לימוד, החל להשתמש בסמים מגיל צעיר ולא גויס לצה"ל בשל עברו הפלילי.

            אשר לביצוע העבירה, עולה מהתסקיר כי הנאשם אינו זוכר שהיכה את המתלוננת, מאחר שהיה תחת השפעת אלכוהול.

עוד עולה מהתסקיר כי המתלוננת מעוניינת להמשיך לחיות עם הנאשם. המתלוננת טענה כי מדובר בהתפרצות פיזית ראשונה כלפיה וזאת על רקע שימוש באלכוהול.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם סובל מהתמכרות לסמים קשים, שהוחלפה בשנים האחרונות בהתמכרות לאלכוהול. עוד התרשם שירות המבחן כי הנאשם אינו מעוניין בטיפול וכי התמכרות זו עומדת ברקע לביצוע העבירה וברקע להתפרצויות אלימות נוספות.

בשל סירובו לטיפול, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם.

5.         ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת העבירה ואת תעוזתו של הנאשם, אשר ביצע חלק מהעבירות לעיני שוטרים. עוד טען ב"כ המאשימה כי השימוש באלכוהול הוא נסיבה לחומרה בוודאי כאשר הנאשם אינו מעוניין בטיפול. כמו כן, הדגיש את עברו הפלילי של הנאשם.

ב"כ המאשימה טען כי מתחם העונש ההולם בעבירות מסוג זה הוא בין 12 חודשי מאסר ועד 4 שנות מאסר וביקש עונש מאסר משמעותי ומאסר על תנאי.

6.         ב"כ הנאשם טען כי עברו הפלילי של הנאשם הוא ישן והעבירה האחרונה בה הורשע היא משנת 2006.

עוד טען ב"כ הנאשם כי יש לזקוף לזכותו של הנאשם את הודאתו בביצוע העבירה ואת לקיחת האחריות למעשים. עוד הדגיש כי המדובר בחבלה מינורית, ללא תיעוד רפואי, את התמיכה של בת זוגו של הנאשם, אשר התייצבה לכל הדיונים וניסתה לשלבו באפיק טיפולי, אולם ללא הצלחה.

ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בימי מעצרו.

7.         הנאשם הסביר כי שתה בשל לחצים בעבודה ולכן ביצע את העבירה. הנאשם טען כי נענש בשל ביצוע העבירה בכך שהפסיד את מקום עבודתו, את משפחתו וכעת פוחד לאבד את המתלוננת ואת הקשר עם ילדיה, שכלל לא יודעים שהוא נמצא במעצר.

מתחם העונש ההולם

8.         המחוקק ראה את עבירות האלימות במשפחה בחומרה יתרה וקבע כפל עונש בשל נסיבה זו, והציב לצד עבירה לפי סעיף 382(ג) עונש מקסימלי של 6 שנות מאסר.